Kibud Av V'Em: Halacha, Iyun, and Machshava (Audio Lecture) #5

In this audio lecture, we're going to delve into the topic of Kibud Av V'Em (Honoring Your Parents) from three vantage points:

1- Halacha (Jewish Law)
2- Iyun (Sophisticated Legal Analysis)
3- Machshava (Deeper Jewish Thought)

This is a very long shiur, so please feel free to listen in parts :)

While in the future, a topic like this will likely be split into a multi-part series, I felt it best to keep this discussion contained in a single shiur for the sake of clarity and interconnectedness.

Listen On the Podcast 

Related Sources From this Shiur

ויקרא יט:ג

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני ה' אלקיכם.

קידושין לא.

אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא.

קידושין לב.

אמר רב יצחק בר שילה אמר רב מתנה אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול.

מגילה טז:

אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש.

דברים רבה פ' דברים ס' כג

א"ר יהושע הכהן בר' נחמיה אפי' הרשעים שהם עושין מצוה אם עושין תשובה אין הקב"ה מקפח שכרן את מוצא בעשו אע"פ שהיה רשע לא קפח הקב"ה שכרו שכיבד את אביו ומה פרע לו הקב"ה נתן לו שלוה בעה"ז ותדע לך שבשעה שהיו ישראל נכנסין לארץ והיו עושין עם כל אומה ואומה מלחמה ונוצחין להם וכיון שבאו להתגרות עם עשו לא הניחן הקב"ה אמ' להם צריך אני לפרוע לו כבוד שכיבד לאביו רב לכם וכשהיה משמש לאביו היה משמשו בכבוד ולא שמש אדם את אבותיו וכבדן כשם שכבד עשו לאביו שכשהיה נכנס לשמש את יצחק אביו היה לובש בגדים נאים ונכנס לשמשו בהם לכך זכה למלכות.

שיורי ברכה יו"ד קמ:ט

שיטה מקובצת בבא מציעא לב.

מנחת חינוך ס' לג

ומ"מ אני מסופק לפי המבואר בר"מ פ"ב מתשובה ה"ט ובש"ס דעבירות שבין אדם לחבירו לא מהני תשובה ולא יום הכפורים עד שירצה את חבירו, אם כאן במצוה זו של כיבוד דהוא נוסף, דגזירת הכתוב היא דנוסף על כיבוד כל אדם דבאדם אחר אין איסור אלא לצערו וכאן מצוה לכבדו, אם לא כיבדו אפשר דהיא רק מצות המקום ברוך הוא ולא בין אדם לחבירו דבין אדם לחבירו אינו אלא במה שהוא שוה לכל אדם אבל כאן הוא רק באביו ואמו, א"כ אינו אלא כמצוות שבין אדם למקום ברוך הוא.  או דילמא כיון שהשם יתברך צווה זו המצוה בין אדם לחבירו היו בין אדם לחבירו ולא מהני תשובה אם לא שירצה את אביו ואמו.

חולין קי:

ההוא גברא דלא הוה מוקר אבוה ואמיה כפתוהו אמר להו שבקוהו דתניא כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בית דין שלמטה מוזהרין עליה.

שיטה מקובצת מט. בשם הריטב"א

הא דאין כופין במתן שכרה בצדה היינו בשאר מצוות כגון כיבוד אב ואם וכל כיוצא בזה, אבל לענין צדקה כייפינן מפני מחסורם של עניים וכדכתב רחמנא ועשית אזהרה לבית דין שיעשו.

רמב"ם הל' ממרים ו:י

מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהן. ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשתטו ביותר יניחם וילך לו ויצוה אחרים להנהיגם כראוי להם.

שו"ת חתם סופר או"ח ס' קסד

יבמות ו.

דתניא יכול אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבין בכבודי אלא משום דאיכא למיפרך מה להנך שכן הכשר מצוה.

משך חכמה ויקרא יט:ג

ויקרא יט:ג

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני ה' אלקיכם.

קידושין לא:

ת"ר איזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו כיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא.

ביאור ריפ"פ לספר המצוות לרס"ג עשה ס' ט

גור אריה ויקרא יט:ג ד"ה איזהו מורא

הא דקאמר הכא איזהו מורא ר"ל מורא בלא כבוד והכי פירושו אחר שכתב מורא וכתב נמי כבוד איזהו מורא בלא כיבוד וכבוד שאין אצלו מורא דאם לא תמצא זה בלא זה לכתוב חדא ולא בעי אידך ומתרץ שלא ישב במקומו ודבר זה הוא מורא בלא כבוד מנעיל משקה הוא כבוד בלא מורא אבל אם אמר האב לבנו עשה לי דבר פלוני והוא אינו עושה לו הרי הוא עובר מורא וכבוד שחייב לכבדו ואינו עושה ומה שעבר על דבריו ולא משגיח עליהם הוא עובר מוראו.

קדושין לא:

ת"ר מכבדו בחייו ומכבדו במותו בחייו כיצד הנשמע בדבר אביו למקום לא יאמר שלחוני בשביל עצמי מהרוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי אלא כולהו בשביל אבא במותו כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו.

שו"ת חיים ביד (להגר"ח פלאג'י) ס' קיד

ויש לכוין באמירת הקדיש המרביץ תורה לג' דברים על התור' בעבור נפשות המתים המחזיקים בתור' בידינו ועל העבודה בעד נפש אביו ואמו כי ידוע כי הבן חייב לכבד את אביו ואת אמו מכבדו בחייו ומכבדו במותו.

רמב"ם הל' ממרים ו:ד

וחייב לכבדו בשאר דרכיו בשעת עשיית משאו ומתנו ועשיית חפציו, כיצד הנשמע בדבר אביו למקום לא יאמר מהרוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי, אלא מהרוני בשביל אבא פטרוני בשביל אבא, וכן כל כיוצא בזה, לעולם יכלול בכלל דבריו שהוא חושש בכבוד אביו ושמתירא ממנו.

מהרי"ק שורש קסו

ואשר נסתפקת אם יש כח ביד האב למחות ביד בנו לישא אשה אשר יחפוץ בה הבן לע"ד נראה שאם היא אשה ההוגנת לו שאין כח ביד האב למחות ביד הבן חדא דאפילו לענין ממון אודי ליה רבנן לרבי ירמיה כמאן דאמר משל האב וכן פסקו כל פוסקי הלכות אשר ראיתי כל שכן הכא שהוא דבר השייך בצער' דגופא להניח האשה אשר חפץ בה ויצטרך לקחת אשה אחרת אשר לא תישר בעיניו כל כך ועוד דקרוב הדבר בעיני להיות כמצוה לעבור על דברי תורה שהרי אמרו רבותינו ז"ל אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה אלא שעכשיו הותר פן יקדימנו אחר כמו שכתבו התוספות והפוסקים הרי שהקפידו שיקח אשה אשר יחפוץ בה ותמצא חן בעיניו וכן בכמה מקומות חשו חכמים ז"ל לחבב האשה על בעלה וכבר השיב רבינו אשר דאם האב מצווה על בנו שלא ידבר עם פלוני ולא ימחול לו על מה שעשה לו עד זמן קצוב שאם הבן רוצה להשלים שאין לחוש לצואת אביו מפני שאסור לשנא שום יהודי כולי כדאית' בטור י"ד הכא נמי לא שנא לפי הנלע"ד מאחר שיש בדבר נדנוד עבירה כו' כדפי' לעיל. ועוד דעד כאן לא מיפלגי אם משל אב אם משל בן אלא בדבר דשייך האב בגווה פרנסת האב שצורך גוף האב וקייומו אבל במלתא דלא שייך בגווי' כי הכא פשיט' דאין כח לאב למחות בבן לא משום כבוד ולא משום מורא דלא שייך כבוד אלא כגון מאכילו משקהו מלבישו מנעילו כו' מורא לא ישב במקומו ולא סות' את דבריו כו' וכן כיוצא בזה דשייך לאב אבל במלתא דלא שייך האב בגווה פשיטא דאין כח האב למחות ביד בנו.

חזון איש יו"ד קמט:ח

ועיקר טעמו של מהרי"ק שהאב צריך לבטל רצונו מפני רצון בנו בכה"ג ואין הבן חייב בכיבוד זה, כמו שאינו חייב ליתן מתנות לאביו מפני שהאב חומד חפציו ואפילו למ"ד משל בן אינו חייב בזה. 

רמב"ם הל' ממרים ו:ז

עד היכן הוא כיבוד אב ואם. אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק. ועד היכן מוראן אפילו היה לובש בגדים חמודות ויושב בראש בפני הקהל ובא אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו בראשו וירקו בפניו לא יכלימם אלא ישתוק ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך. שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יתר מזה לא היה יכול לפרכס בדבר. קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו.

Share With Your Friends